ריטב"א על עירובין י״ד

מהדורה: אמשטרדם, תפ"ט

מקור עירובין י״ד
1 גְּמָ׳ טֶפַח, טֶפַח וּמֶחֱצָה בָּעֵי!
2 כֵּיוָן דְּרָחָב לְקַבֵּל טֶפַח, אִידַּךְ חֲצִי טֶפַח מְלַבֵּין לֵיהּ בְּטִינָא מַשֶּׁהוּ מֵהַאי גִּיסָא וּמַשֶּׁהוּ מֵהַאי גִּיסָא, וְקָיְימָא.
3 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: קוֹרָה שֶׁאָמְרוּ — צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בְּרִיאָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וּמַעֲמִידֵי קוֹרָה — אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וְאָרִיחַ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִין כְּדֵי לְקַבֵּל קוֹרָה וְאָרִיחַ.
4 אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הִנִּיחַ קוֹרָה עַל גַּבֵּי מָבוֹי, וּפָרַס עָלֶיהָ מַחְצֶלֶת וְהִגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה — קוֹרָה אֵין כָּאן מְחִיצָה אֵין כָּאן. קוֹרָה אֵין כָּאן — דְּהָא מִיכַּסְּיָא. מְחִיצָה אֵין כָּאן — דְּהָוְיָא לַהּ מְחִיצָה שֶׁהַגְּדָיִים בּוֹקְעִין בָּהּ.
5 תָּנוּ רַבָּנַן: קוֹרָה הַיּוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בְּכוֹתֶל זֶה, וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכּוֹתֶל זֶה וְאֵינָן נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ, פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
6 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פָּחוֹת מֵאַרְבַּע — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, אַרְבַּע — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
7 וְכֵן שְׁתֵּי קוֹרוֹת הַמַּתְאִימוֹת, לֹא בְּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ וְלֹא בָּזוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, אִם מְקַבְּלוֹת אָרִיחַ לְרׇחְבּוֹ טֶפַח — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
8 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מְקַבֶּלֶת אָרִיחַ לְאׇרְכּוֹ שְׁלֹשָׁה — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
9 הָיוּ אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַטָּה, וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִילּוּ הִיא לְמַעְלָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא עֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְתַחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה.
10 אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא — דְּאִית לֵיהּ רוֹאִין.
11 וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים אִין, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים לָא.
12 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה. מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה. אֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ, רְחָבָה וּבְרִיאָה.
13 וְהָאָמַר רַבִּי אִילְעַאי אָמַר רַב: רְחָבָה אַרְבָּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ בְּרִיאָה! רְחָבָה אַרְבָּעָה שָׁאנֵי.
14 הָיְתָה שֶׁל קַשׁ כּוּ׳. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאָמְרִינַן רוֹאִין — הַיְינוּ הָךְ!
15 מַהוּ דְּתֵימָא: בְּמִינָהּ אָמְרִינַן, שֶׁלֹּא בְּמִינָהּ — לָא אָמְרִינַן. קָא מַשְׁמַע לַן.
16 עֲקוּמָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא פְּשׁוּטָה. פְּשִׁיטָא! קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַבִּי זֵירָא. דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: הִיא בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וְעַקְמוּמִיתָהּ חוּץ לַמָּבוֹי, הִיא בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְעַקְמוּמִיתָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, הִיא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְעַקְמוּמִיתָהּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ יִנָּטֵל עַקְמוּמִיתָהּ וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת, וְאִם לָאו — צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת.
17 הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! הִיא בְּתוֹךְ מָבוֹי וְעַקְמוּמִיתָהּ חוּץ לַמָּבוֹי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. מַהוּ דְּתֵימָא: לֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָתֵי לְאִמְּשׁוֹכֵי בָּתְרַהּ. קָא מַשְׁמַע לַן.
18 עֲגוּלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת. הָא תּוּ לְמָה לִי? סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח.
19 מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסוֹב אוֹתוֹ סָבִיב״.
20 וְהָא אִיכָּא שְׂפָתוֹ?!
21 אָמַר רַב פָּפָּא: שְׂפָתוֹ שְׂפַת פֶּרַח שׁוֹשָׁן כְּתִיב בֵּיהּ, דִּכְתִיב: ״וְעׇבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל״.
22 וְהָאִיכָּא מַשֶּׁהוּ! כִּי קָא חָשֵׁיב — מִגַּוַּאי קָא חָשֵׁיב.
23 תַּנְיָא רַבִּי חִיָּיא: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הָיָה מַחֲזִיק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טׇהֳרָה. מִכְּדִי, מִקְוֶה כַּמָּה הָוֵי — אַרְבָּעִים סְאָה, כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ
24 בְּמַיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן? אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים, מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
25 כַּמָּה הָווּ לְהוּ? חֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי, לִתְלָת מְאָה — מְאָה, לְמֵאָה וְחַמְשִׁין — חַמְשִׁין. בְּאַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין סַגִּיא!
26 הָנֵי מִילֵּי בְּרִיבּוּעָא — יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה עָגוֹל הָיָה.
27 מִכְּדֵי, כַּמָּה מְרוּבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל? רְבִיעַ. לְאַרְבַּע מְאָה — מְאָה, לְמֵאָה — עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. הָנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה הָווּ לְהוּ!
28 תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, שָׁלֹשׁ אַמּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת מְרוּבָּעוֹת, וּשְׁתַּיִם עֶלְיוֹנוֹת עֲגוּלּוֹת.
29 נְהִי דְּאִיפְּכָא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ — דִּ״שְׂפָתוֹ עָגוֹל״ כְּתִיב, אֶלָּא אֵימָא חֲדָא!
30 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל״. ״בַּת״ כַּמָּה הָוְיָא — שָׁלֹשׁ סְאִין, דִּכְתִיב: ״מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכּוֹר״, דְּהָוֵה לְהוּ שִׁיתָּא אַלְפֵי גְּרִיוֵי.
31 וְהָא כְּתִיב: ״מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״? הָהוּא לְגוּדְשָׁא.
32 אָמַר אַבָּיֵי, שְׁמַע מִינַּהּ: הַאי גּוּדְשָׁה, תִּלְתָּא הָוֵי. וּתְנַן נָמֵי: שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, כַּוֶּורֶת הַקַּשׁ וְכַוֶּורֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שׁוּלַיִם וְהֵן מַחֲזִיקוֹת אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח, שֶׁהֵן כּוֹרַיִים בַּיָּבֵשׁ — טְהוֹרִין.
33 מַתְנִי׳ לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ — גּוֹבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרׇחְבָּן וְעוֹבְיָין כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רׇחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
34 גְּמָ׳ לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ כּוּ׳. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר לְחָיַיִן בָּעִינַן?
35 לָא, מַאי לְחָיַיִן — לְחָיַיִן דְּעָלְמָא. אִי הָכִי, קוֹרָה נָמֵי — נִיתְנֵי קוֹרוֹת, וּמַאי קוֹרוֹת: קוֹרוֹת דְּעָלְמָא!
36 הָכִי קָאָמַר: אוֹתָן לְחָיַיִן שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים — גּוֹבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרוֹחְבָּן וְעוֹבְיָין כׇּל שֶׁהוּא. וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּא, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֲפִילּוּ כְּחוּט הַסַּרְבָּל.
37 תָּנָא עָשָׂה לֶחִי לַחֲצִי מָבוֹי אֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי מָבוֹי. פְּשִׁיטָא! אֶלָּא אֵימָא: יֵשׁ לוֹ חֲצִי מָבוֹי. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָתֵי לְאִישְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּכוּלֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
38 אָמַר רָבָא: עָשָׂה לֶחִי לְמָבוֹי וְהִגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה, אוֹ שֶׁהִפְלִיגוֹ מִן הַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. אֲפִילּוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר אָמְרִינַן לָבוּד — הָנֵי מִילֵּי לְמַעְלָה, אֲבָל לְמַטָּה, כֵּיוָן דְּהָוְיָא מְחִיצָה שֶׁהַגְּדָיִין בּוֹקְעִין בָּהּ — לָא קָאָמַר.
39 רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר רׇחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא בְּהֵילְמֵי וְלֹא בִּלְחָיַיִן.
40 אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא: בְּהֵילְמֵי אֲמַרְתְּ לַן, בִּלְחָיַיִן לָא אֲמַרְתְּ לַן? מַאי שְׁנָא בְּהֵילְמֵי — דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ, לְחָיַיִן נָמֵי — פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי לְחָיַיִן, מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי כְּווֹתֵיהּ.
41 רַב רְחוּמִי מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא בְּהֵילְמֵי וְלֹא בִּלְחָיַיִן. אֲמַר לֵיהּ: אָמַרְתְּ? אֲמַר לְהוּ: לָא. אָמַר רָבָא: הָאֱלֹהִים! אַמְרַהּ, וּגְמִירְנָא לַהּ מִינֵּיהּ. וּמַאי טַעְמָא קָא הָדַר בֵּיהּ? מִשּׁוּם דְּרַבִּי יוֹסֵי נִימּוּקוֹ עִמּוֹ.
42 אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: הִילְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק חֲזִי מַאי עַמָּא דָבַר.
43 אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא: הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר: ״שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ״. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ״. אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק חֲזִי מַאי עַמָּא דָבַר.
פירוש ריטב"א על עירובין י״ד
1 מעמידיו קור׳. פרש״י ז״ל אם הניחה על גב יתדות: ור״ח ז״ל פירש כותלי המבוי שהקורה עומדת עליהם אחד זה ואחד זה צריכין שיהו בריאי׳ כדי לקבל קורה ואריח. גרש״י ז״ל ומצדדין קאמר שהמעמידין יקבלו אריח וקורה והקורה תקבל האריח. ואין לפרש אחד זה ואחד זה על כל אחד מן המעמידין דהא אמאי דינא שיקבלום שניהם לכך פרש״י ז״ל א׳ המעמידין ואחד הקורה וכדפרישנא:
2 קורה אין כאן דהא מינסא. וא״ת תהא המחיצה חשובה קורה כי מפני שהגדיל אותה לא הפסיד י״ל דכל שהוא כך אין לה היכר קורה ואנן בעינן היכירא קצת ואפי׳ למ״ד מחיצה עוד י״ל דהכ׳ כשאינה בריאה בעצמה כדי לקבל אריח והראשון נכון:
3 מחיצה אין כאן דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה. פי׳ ולפי׳ אין מחיצה תלויה כזו מתרת וא״ת כל מאן דאמר קורה משום מחיצה היאך מתרת והרי השורים והגמלים בוקעין תחתיה י״ל דשאני קורה שהיא רחבה טפח וראוי לומר גוד אחית וא״כ רואין כאלו כבר נסתם:
4 וכן שתי קורות המתאימו׳ פי׳ שיוצאות מכותל לכותל ביחד אלא שיש אויר ביניהן לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות לרחבו טפח א״צ להביא קורה אחרת פי׳ הא ודאי לא אתא לאשמועי׳ ששתיהן סמוכות ושיעלו שתיהן לאחת דהא אפי׳ מחיצה של קש ושל קנים הרכה הוא מחיצה ובלבד שתהא מחיצה בריא׳ אלא ודאי מפני שיש אויר ביניהן ועם האוי׳ שבנתי׳ ורחבן יש שיעו׳ קורה אנו מצרפין הכל כאלו יש בקורה רחב אריח לרחבו ומה שאמר רחב אריח לרחבו טפח הוא בעינן שאמרנו דייה לקורה שתהא רחבה טפח כי אף כאלו נמלא החצי טפח החצר ע״י ליבון שמלבנין בטיט מכאן ומכאן אי נמי בא לומר שיקבלו אריח לרחבו באויר שביניהן טפח כלומר שיתפוס חצי טפח של האריח בשתי הקורו׳ אצבע בזו ואצבע בזו וישאר רחב טפח בנתים על האויר ועל זה הדרך פירשוה בירושלמי שהאויר מצטרף עם העומדים לרחב האריח אלא ששם לא נתנו שיעור רחב טפח לאויר ובתלמודא דילן התירו רבנן עד רחב טפח אויר בנתים אבל לא יותר ורשב״ג הכשיר אפילו יש ביניהן אויר שני טפחים ומחצה כיון שמקבלות אריח שיש בארכו ג׳ טפחים ויהא חצי טפח מונח עליהן אצבע מכאן ואצבע מכאן או אפי׳ פחות מאצבע מכאן ולפיכך נקט זה הלשון אריח של ג׳ טפחים ולא אמר כדאמרי רבנן ברחבו טפח ומה שאומר ואם לאו צריך להביא קורה אחרת לאו דוקא כי דיו שיחברם יותר וימעט אויר שביניהם אלא דנקט אידך דקיל טפי להביא ביניהם קורה כל דהו למעט האויר דכיון שהקורות קבועות בכותל קשה הוא לעקור אחת מהן ולקרבה לחברתה:
5 היו אחת למעלה ואחת למטה. פי׳ שזו עולה וזו יורדת רואין את העליונה כאלו היא למטה או את התחתונה כאלו היא למעלה ואסיקנא מכיון דליכא בחד מינייהו רחב טפח לא אמרי׳ חבוט רמי אלא עד פחות מג׳ טפחים ולעיל דאמר רב אשי פחות ג׳ טפחים אפילו בקורה רחב טפח בענין שתי יתדות עקומות שאני התם שלא היתה קורה על גב מבוי.
6 ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרי׳ והתחתונה למטה מעשרה. פי׳ או התחתונה קאמר דאי לא פשיט׳ שאין אמות חבוט עשרים אמה וגם נלמוד מבאן שאין אומרים חבוט או אחית אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה מה שאין כן בזו ודוק.
7 ר׳ יוסי בר יהודא סבר לה כאבוה בחדא. פי׳ דאמרינן רואין והא ודאי בהאי רואין אפילו לרבנן היא שאין לנו חסרון חוצה לו אלא דאיידי דבעי למימר ופליג עליה דאבוה בחדא נקט הכא אבוה אי נמי משום דאבוה אמר רואין בהדיא:
8 מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמי׳ דרב רחב׳ אע״פ שאינה בריאה. פי׳ במילתיה דר׳ יהודא א״ל רב אתנויה רחבה ובריאה פירש״י ז״ל אתניוה אפי׳ לר׳ יהודא דלא פליגי הוא ורבנן בהא כלל: וא״ת א״כ ישבש רב כולי מתני׳ מילתא דרבי יהודא ומאי דתנן היתה של קש כו׳ י״ל אין הכי נמי דהא שבש ג״כ רב מתני׳ דמבוי רחב דקאמר אתנייה צריך למעט ואע״פ שבכאן משבש לנו המשנ׳ יותר אין רב חושש לכל זה ופרכי׳ איני והאמר ר׳ אילעי אמר רחבה ד׳ אע״פ שאינ׳ בריא׳ וא״כ קשיא דרב אדרב דהא כמאן לא ר׳ יהודא ולא רבנן ופרקי׳ רחבה ד׳ שאני דבהא כולהו מודו דכיון דרחבה ד׳ טפחים שאינה בריאה ולפי פי׳ זה אין מחלוקת בין רבנן ור׳ יהודא בעניין זה כלל ומיהו אף לשטה זו אנן לית לן שבושא דרב אלא מתני׳ בדנקטי לה וכפי שסדר׳ רב אשי וכפי מה שאמר אביי למעלה סבר לה כאבוה אלמא יש בעניין זה מחלוק׳ בין ר׳ יהודא ורבנן אלא מתני׳ כפשטא ופליגי ואפילו ברחבה ד׳ טפחים וקיימא לן כרבנן: שיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל שפסקו דאפי׳ ברחבה ד׳ בעי׳ בריאה דלא סמכי׳ כלל על כל מאי דאמרי׳ השתא כיון דאליב׳ דרב איתמר לפום גרסא דיליה: ומ״מ אפשר היה לומר דברחבה דמודו רבנן אפי׳ לפי גרס׳ דגרסי׳ אנן דלא כרב: ויש מבעלי התוספות שפירשו דה״ק רב חיננא אמרה למתני׳ ואימא דר׳ יהודא אמר בריאה ורבנן אינה בריאה ומתני׳ דהית׳ של קש רבנן והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי ופרכינן והא אמר רב רחבה ד׳ אף ע״פ שאינה בריאה ומסתמא לר׳ יהודא אמרה דאלו לרבנן לית להו קורה אלא טפח כדאיתא במתני׳ ומהדרי׳ רחבה ד׳ שאני ואפי׳ רבנן מודו בה ופירוש דחוק הוא ולפי פי׳ רשב״ם ז״ל אפשר היה לפרש דכי אמרי׳ רחבה ד׳ שאני ה״ק דברחבה ד׳ הוא דפליג רבי יהודה על רבנן ופלוגת׳ דמתני׳ וסתמא שהיתה של קש ברחב ד׳ טפי מיירי והשתא לא משבש לה רב למתני׳ כולי האי אלא דמוקים לה ברחבה ד׳ טפחים ואינה בריאה ואין רב חושש׳ משום דריש׳ דמתני׳ מיירי בקורה טפח כנ״ל:
9 תני רבי חייא ים שעשה שלמה כו׳. כולה פשוטה היא ומפורשת יפה בפרש״י ז״ל כי הים למאי דקס״ד עשר על עשר ברום ח׳ אמות והכי ת״ק אמות והג׳ מאות הם מקוואו׳ כשיעור מקוה ג׳ אמות ברחב אמה והקנ׳ הם חמשי׳ מקוואו׳ פשו להו ג׳ אמות ופרקי׳ דים שעשה שלמה עגול ולית ביה ת״ק אמות ויש לנו לחסר הרבוע מלבר והיינו דאמרי׳ נד׳ מאה מאה למאה עשרי׳ וחמש כלו׳ שיש לנו להפיל מן החשבון שהיינו עושין לי׳ מאות נפיל משם מאה ולמאה נפיל כ״ה וישארו שע״ה השי״ן הם ק׳ מקוואו׳ והע״ה הם כ״ה מקוואו׳. לכל מקוה ג׳ אמות וא״כ בצרי להו מחושבנא כ״ה מקוואות ומהדרי׳ ים שעשה שלמה ג׳ אמות התחתונות היו מרובעות ויש בהם עשר על עשר ברום ג׳ אמות הרי ג׳ אמות והם מאה מקוואות ושתי האמות העליונות אלו היו מרובעות היו עשר על עשר ברום ב׳ אמות שהם מאתים אמות דל מינייהו רבעא שהמרובע יותר על העגול פשו להו ק״נ בלחוד ויש בו כ׳ מקוואות היינו דאמרי׳ שיש בים ק׳ נ מקוואות לא ס״ד דכתב אלפים בת יכיל ובדין הוא דמהכ׳ מצי לאתויי מעיקר׳ שיש בים שלמה ק״נ מקוואות אלא שאגלגלנו כל זה להודיע צורתו היאך היו בו אלפים בת חללו:
10 ש״מ האי תלתא גודשא היו. פי׳ א״א לומר כן בכל כלי כי אם יש כאן שני כלי׳ שוים בארכם וברחבם ואינם שוים בגבהם כי הא׳ גבוה עשר והאחד גבוה מאה מאיזה טעם יהא בגדשו של זה חמש ובגדשו של זה חמשים והנה רחב מקום הגודש שבשניהם שוה זה א״א אבל אפשר לומר כדפרש״י ז״ל שלא אמר אביי אלא בכלי שיש ברחבו וארכו כים שעשה שלמה ומיהו אפי׳ בשכלי עגול לגמרי כדמוכח מברייתן דמייתי׳ וכן פי׳ רש״י ואפשר שה״ה במרובע שארכו חצי כרחבו כדאמרן דסתם שידה ותבה מרובעות הן ומיהו הוא דבר קשה היאך נלמוד מים שעשה שלמה שהיה תחתיתו מרובע והוא מחזיק יותר מפני אותו רבוע לכלי שכלו עגול שאינו מחזיק כל כך בחלל ויהא הגודש שוה כזה. ואפשר דלא אמרינן הכי אלא דכלי שמחזיק כללו בעגול כמה שהיה מחזיק ים שעשה שלמה והג׳ אמות המרובעות עשה אותה עגולות ויחזרו המאה לע״ה והם היו ג׳ מאות טול בידך רבוע מכל מאה שהוא כ״ה הרי הכל ע״ה נמצא שנעשו גובה הג׳ אמות שבידך גובה של ד׳ אמות ויהא גובה הכל ל׳ אמות ורחבו של ים עשר ויהא הכלל כך כי כל כלי עגול כשהוא על חשבון שיעור זה שיש בגבהו חצי רחבו וגם עשירית רחבו כגון זה שיש ברתבו עשרה ובגבהו שש שיהיה בגדשו שליש ואם נרצה לרבע ים שעשה שלמה נעשה שתי אמות העגולות אמי וחצי ויהיה רומו ד׳ אמות וחצי ויהא הכלל דכל כלי שגבהו ד׳ אמות וחצי ורחבו עשר אמות שיהא גדשו שליש וכן לפי חשבון זה בכל כלי מרובע שרחבו חצי גבהו פחות עשירית כגון זה כי הים רחבו חצי גבהו פחות עשירית:
11 אע״פ שיש להם שוליים. פי׳ שאם אין להם שוליים אפי׳ הם קטנים הרבה אין תורת כלי עליהם. והקשה הראב״ד ז״ל אפי׳ פחות מארבעים סאה בלח היאך הוא עומד דהא בעי׳ מטלטל מלא וריקן: ולא תירץ כלום וי״ל כי לפי דור המדבר שיעד הכתוב כשאמר דומיא דשק שאפי׳ בינוניים שבהם נושאים משא כזה להדיא כי גבורים היו. אותו לחיים שנחלקו בהן ר׳ אליעזר וחכמים כו׳ פי׳ מלתא אגב אורחא קמ״ל דאע״ג דפליגי רבנן ור׳ אליעזר במניין הלחיי׳ לא נחלקו בשיעורים כלל וכמה כל שהו פי׳ לפי שמצי׳ כל שהוא שיש לו שיעורא כדאמר בפ׳ חלון גבי חבית של עירוב מגביהה מן הקרקע כל שהו ופרקי׳ כל שהו טפח.
12 אין הלכה כר׳ יוסי לא בהלמי ולא בלחיים. פי׳ אע״ג דבתרויהו מסתבר טעמיה. אמרו ליה אמרת פי׳ לרב רחומי אמר כן אמר להו לא. פי׳ כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וס״ל דהלכתא כר׳ יוסי כדמפרש ואזיל משום דר׳ יוסי נמוקו עמו אפי׳ כדפליג בהדי רבנן ואפ״ה לית הלכתא כוותיה דהא רבא מתמה ואמר האלקים אמרה וגמירנא לה מיניה לומר דלית הלכתא כר׳ יוסי וכן בלישנא דרב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל וטעמ׳ משום דס״ל דלא אמרי׳ נימוקו עמו אלא היכא דפליג עם יחיד אבל לא לגבי רבים והא אמרי׳ נמי כלישנא קמא דשייל רב חנן מאביי דא״ל פוק חזי מאי עמא דבר ופרש״י ז״ל דעמא דבר כרבנן והרי ודאי משמע דרבנן נהגו מדנקטי לה סתמא ואע״ג דאיכא לישנא בתרא דמתני לה על השותה מים בצמאו לא דחי סברא דלישנא קמא בכדי כיון דאיכ׳ רב יוסף ורב יהודא ורבא דסברי הכי:
13 ר׳ טרפון אומר בורא נפשות רבות. פרש״י ז״ל דלאחריה׳ קאמר ופליג את״ק דסבר דלאחריהם ולא כלום ולא נהיר׳ חדא לישנא דמתני׳ לא משמע הכי. ועוד מדאמרינן במסכת נידה ולרבי יצחק דמברך לאחריהם מאי איכא למימר אלמא ליכא מאן דאמר הכי אלא ר׳ יצחק דאי לא ה״ל למנקט ר׳ טרפון דהוא עיקר הלכך ת״ק ורבי טרפון בלפניהם פליגי מיהו עמא דבר כרבי יצחק שמברך לפניהם שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות. ובמקומה פירשתי משנה זו: